החלטה בתיק רע"פ 6681/04

           כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בחדרה כתב אישום (ת.פ. 3296/98), המייחס לו עבירות בניגוד להוראות חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: החוק).

           על-פי עובדות כתב האישום, ניהל המבקש עסקים של שירותי ניקיון ושמירה במשך תקופה ארוכה ועבר עבירות מס ערך מוסף בהיקף ניכר. כל זה נעשה, לאחר הרשעה קודמת בתחום זה.

           המבקש ביקש מבית-משפט השלום לצרף לתיק נשוא בקשה זו, שלושה תיקים נוספים (ת.פ. 1926/99, ת.פ. 1421/01 ו-ת.פ. 5430/00), בהם הורשע על-פי הודאתו, באי הגשת דו"חות תקופתיים; בניהול ספרים בסטיה מהותית מן ההוראות בחוק; במסירת דין-וחשבון ובו ידיעה בלתי נכונה בכוונה להתחמק מתשלום מס ובעבירה של ניכוי ביודעין גם תשומות בלי שיש להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק. 

           בית-משפט השלום בחדרה (כבוד סגן-הנשיא ס' מוחסן) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וגזר עליו מאסר בפועל לתקופה של שנים-עשר חודשים; תשלום קנס בשיעור 30,000 ש"י או שישה חודשי מאסר תחתיו וכן מאסר על תנאי לתקופה של שנים-עשר חודשים. 

           על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בערעורו טען המבקש שתי טענות עיקריות: האחת, רצונו להסדיר את חובו למס ערך מוסף, העומד כיום על כ- 300,000 ש"ח והשני, הכישלון הכלכלי שהביא לאי תשלום המס ערך מוסף - עבודתו מול עיריית אום אל פחם, אשר לא עמדה בחיוביה כלפיו ומכאן העדר יכולתו לשלם את המס ערך מוסף.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' ברלינר, י' גריל ו- י' דר) דחה את הערעור, בקובעו, כי הערכאה הראשונה הקלה עם המבקש בהטילה את הקנס הנמוך ועונש מאסר מותנה לתקופה ארוכה בעוד שתקופת המאסר בפועל אינה ארוכה, עד כי יש בה החמרה מעבר לנדרש.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי.

           מנגד, תומכת המשיבה - היא מדינת ישראל (להלן: המדינה) יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, מעשים כה חמורים מספיקים כשלעצמם על-מנת להטיל על המבקש את העונש הראוי לו. כמו-כן, טוענת המדינה, כי שלל העבירות בהן הורשע המבקש בשלושת כתבי האישום הנוספים, והעובדה, שלגבי חלקן מדובר במעשים שנעשו במהלך הדיון בבית-משפט השלום מעידים, כי אין הוא נרתע מביצוע עבירות נוספות. בשל כך, לטעמה, לא זו בלבד שהעונש במקרה דנן אינו חמור, אלא שהוא נוטה לקולא, ואין מקום להקל עם המבקש, במיוחד נוכח חומרת מעשיו.

           החלטתי לדחות את הבקשה.

           עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123). 

           כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (4), 17). כך למשל נקבע ברע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל, תק-על, 97 (1), בעמ' 42:

                      "בית משפט זה אינו נוהג ליתן רשות ערעור שעה שהערעור המבוקש עוסק אך ורק בחומרת העונש שנגזר: 'הלכה היא מימים ימימה, כי 'על חומרת העונש אין נוהגים לתת רשות לערער בכלל כי בעניין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר'... רשות כזאת ניתנת רק במקרים חריגים ומיוחדים והמקרה דנן אינו כזה'" (ראו גם רע"פ 1459/91 טולדנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2092/04 קשקוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

           יתרה מכך, על חומרתן של עבירות המס, קבע בית-משפט זה, כי:

                      "בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט"... ידעו נא..., וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס..." (ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 211, 217-218).

           ולאחרונה נקבע בע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), כי:

                      "עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית...".

           במקרה שלפני, נוכח חומרת העבירות שביצע המבקש, העבירות בהן הורשע המבקש בשלושת כתבי האישום הנוספים, ונוכח ביצוע עבירות נוספות אף במהלך הדיון בפני בית-משפט השלום, לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.  

           לסיום אעיר, כי יש להצטער על כך, שהעבירות אותן ביצע המבקש הן מכת מדינה, המסיבה נזק גדול לקופת המדינה (ראו בש"פ 2797/04 מדינת ישראל נ' רומל קעדאן (לא פורסם); ע"פ (מחוזי-חיפה) 2591/01 יואל חנן ואח' נ' מדינת ישראל, מיסים טז/5 (אוקטובר 2002) ה-316, 321).

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.